יום אחד כאב לי הראש מאוד מאוד. הוא כ"כ כאב שהבנתי שבעצם הוא לא באמת כואב.
חשבתי שזה לא יכול להיות מסיבות רגילות של חוסר שתיה, שינה או חום, כי הכאב היה חריג לחלוטין. ואז קלטתי – הראש שלי מנסה לעצור אותי מסיבה כלשהי. כנראה לא שמתי לב לאיתותים מוקדמים שלו, ולא השארתי לו ברירה אלא לצעוק חזק כדי שאשמע.
ברגע שהבנתי את זה הכאב הנמיך ווליום לכאב קל, כמו פתקית של תזכורת – "אני לא מפריע לך, אבל אני תלוי כאן כדי שתחזרי אלי מאוחר יותר". בערב כשהיה לי זמן ישבתי עם מחברת וכתבתי כתיבה אינטואיטיבית. בסופה פגשתי כעס שהתחבא עמוק בפנים ולא ידעתי שהוא שם. כשסימתי לכתוב גם "הפתקית" של כאב הראש הוסרה והוא נעלם.

ומה זו עייפות? צינון או שלשול? הם חלק מפתרונות של הגוף לבעיות. הם לא בעיה.
הורגלנו לחשוב שאם יש לנו נזלת זו בעיה. ההפך הוא הנכון – היא חלק מהפתרון.

הגוף מתמודד כל הזמן עם חיידקים ווירוסים וכו', אבל הוא מתמודד עם בעיות נוספות – פסיכולוגיות והן במקרים רבים קשות יותר ממיקרובים.

בוקר אחד בחור חביב ניסה לקום מהמיטה וגילה שהוא לא מסוגל. הגב תפוס. הוא בבעיה.
נלך אחורה עם הסיפור, שבוע קודם – בוקר אחד קם הבחור בבוקר והרגיש עייפות קשה. הוא עשה מקלחת ארוכה, לקח אויר ויצא ליום עבודה. כנראה שלא היתה לו ברירה, הרי הוא צריך לצאת לעבודה. אבל הוא התעלם מהעייפות הקשה.
ואם נלך עם הסיפור שבוע קודם – יום אחד הבחור חזר מהפסקת צהרים עם כאב ראש. הוא לקח אספרין ושכח מזה. ואם נלך שבוע קודם…

סיפרנו את הסיפור מנקודם מבטם של הסימפטומים, אבל יש רובד אחר בסיפור – הסיבות לדברים –
יום אחד קיבל הבחור פרויקט חדש בעבודה.
או יום אחד הבוס קרא לבחור והודיע שיהיו פיטורים בקרוב.
או יום אחד קיבל הבחור טלפון מאמא שלו שאבא בבי"ח.
או כל יום הבחור מודאג מהיחסים עם בת הזוג ומחוסר הבטחון שיש בהם.
או החלום שלו לפתוח עסק עצמאי הולך ומתרחק ונראה מורכב מיום ליום.
אלו כל המתחים שנמצאים מתחת לכאבי הראש, הגב התפוס ושאר הסימפטומים.

אז איך הולך מעגל הקסמים הזה?
אנחנו חווים משהו קשה והפחד והדאגה מפרישים חומרים לגוף ומכווצים אזורים מסוימים בו. עכשיו הגוף צריך לסלק את החומרים שהצטברו ולהרפות את הכיווץ. הוא נכנס לעבודה ועושה זאת. ושוב הוא נתקל בחומרים שצריך לפרק והתכווצויות שצריך לשחרר ושוב הוא עושה זאת.
לפעמים כמות החומרים רבה או ההתכווצות גדולה, עד שנוצר חסם קטן והגוף עובד קשה יותר. הוא מסוגל לעשות את זה. אין שום בעיה, אבל הוא משתמש ביותר משאבים ואנרגיה ומבקש שנעשה רגע הפסקה ונלך לנוח מעט. הנה הסימפטום הראשון – עייפות קלה. אנחנו חשים אותה וחושבים – "אוי בעיה. אין לי זמן עכשיו."
הגוף מצליח להתגבר על חוסר שיתוף הפעולה שלנו וממשיך לשרת אותנו כמיטב יכולתו. אבל הפחד והדאגה עדיין קיימים והגוף ממשיך לנסות לפרק את תוצרים שלהם וזקוק לאנרגיה ולמנוחה והוא גם מתמודד עם אי שיתוף הפעולה שלנו.
זה יעבוד תקופה מסוימת עד שתצוץ "בעיה" נוספת, למשל עייפות קשה, שתגרום לנו להבין שמשהו לא בסדר וצריך ללכת לנוח. או צינון שכדאי שנעבור אותו במיטה, או כאב בטן שיספר לנו שאנחנו דואגים ממשהו וכדאי לפגוש את הדאגה ולטפל בה.
כל אלה סימפטומים והם התוצרים של העבודה שעושה הגוף שלנו, שמנסה לפתור לנו את הבעיות.
אנחנו מקשיבים לסימפטומים? משתפים איתו פעולה?
סומכים שהוא יודע מה שהוא עושה?
אנחנו עוצרים להקשיב למילים של הגוף?

לא תמיד אנחנו יכולים לעצור הכל ברגע וללכת לישון, או לעזוב את הפגישה ולהגיד "כואב לי הראש. להתראות". אבל אנחנו כן יכולים לשים לב לסימפטומים ולדעת שהם שפה של הגוף.
אם חבר מתקשר ואומר: "אני צריך עזרה" ואתם מסמסים לו "אני באמצע פגישה", כמובן שבסוף הפגישה תחזירו לו טלפון ותשאלו במה אפשר לעזור. כך בדיוק צריך להתיחס לגוף. אם מגיע כאב ראש ואתם באמצע משהו, אל תקחו אספרין ותשכחו. אספרין זה רק הסמס – "אני אחזור אליך". אח"כ באמת צריך לחזור אליו.

אנשים רבים לא מבינים את השפה של הגוף – אז צריך ללמוד. הלמידה מתרחשת תוך כדי הקשבה והתנסות. אפשר להתחיל עם הפסקה למנוחה קצרה ואם זה לא עוזר אז אולי אמבטיה טובה, או יום חופש. אם זה לא עוזר אז אולי דיקור סיני או עיסוי. אפשר גם לכתוב, לרקוד, לשחות או לדבר עם מישהו על הדאגות והקשיים.
יש שפע אפשרויות ושיטות. העיקר להמשיך לנסות וכך ללמוד מה עובד ומה תומך בגוף כדי לעזור לו בעבודה הקשה והנאמנה שהוא עושה. זה מבקש מאיתנו לחיות בענווה ואמונה בגוף ולא להלחם בו. במלחמה רק תפסידו.

אז בפעם הבאה שיש לכם צרבת, שריר תפוס, סחרחורת, שיעול וכד' תחייכו לגוף ותגידו תודה.
ותלכו לעזור לו לעבור את זה בטוב.

 אשמח לקבל תגובות, שאלות, הערות, תובנות וכל מה שעולה בדעתך.
 bilha1@bezeqint.net