לפני כמה חודשים התייעץ איתי מישהו לגבי לבן שלו, שאובחן כ – ADHD. כשהשבתי לו שמתי לב שמגיע אלי ידע מיוחד על האנשים והילדים שהם כאלה – והכינוי שניתן להם הוא "תחנות ממסר".
"תחנת ממסר" היא אדם שקולט ומשדר אנרגיה, בדיוק כמו אנטנת שידורים – קולטת שידורים, מגבירה ומשדרת (כל אדם מקבל ומשדר אנרגיה, אך ישנם כאלה שעושים את זה בעוצמה).
והנה עוד כמה עובדות על האנשים והילדים האלה:
(אני אשתמש במילה ילד כי גם מבוגר שקורא את המילים עכשיו, זוכר את עצמו כילד ואם יש לו ילדים, לפחות אחד מהם הוא גם כזה).
- רמת ההיפראקטיביות (ה-H שבתוך ADHD) תקבע גם את עוצמת הקליטה והשידור. כלומר ילדים עם היפראקטביות גבוהה יהיו תחנות עוצמתיות יותר. ילדים שהם ADD יהיו תחנות חלשות יותר.
- לילד כזה אין אפשרות להחליט שהוא לא רוצה לקלוט אנרגיה. אפשר ללמד אותו מה לעשות כדי להתמודד עם זה ואיך לנקות את עצמו (פירוט נוסף בסוף המאמר).
- הגוף ולא השכל הוא האנטנה, ויש לילד קשר מיוחד עם הגוף שלו. כדי לתחזק את האנטנה ולשמור על בריאות הגוף והנפש, צריך שהילד יהיה פעיל פיזית – ענף ספורט כלשהו, הפסקות יזומות להוצאת עודפי אנרגיה ושיפור המרכוז הפנימי (אל תתנו לו לשבת על המחשב שעות. נוצר פער בין המוח, שפועל במהירות לגוף הנייח. תקימו אותו ותפעילו אותו פיזית).
- קליטת אנרגיה – אנחנו יודעים איך נראה ילד שקולט אנרגיה. הוא חסר שקט, עצבני, קופצני ולא יודע מה לעשות עם עצמו. אם הוא יושב בכיתה וקולט 30 ילדים אחרים וגם את המורה, אפשר להבין שקשה לו לשבת בשקט ולהקשיב. אם הוא בבית ואמא או אבא חוזרים הביתה עם כל האנרגיות שהם ספגו בעבודה היום, אפשר להבין למה הוא מתחיל לקפץ.
- שידור אנרגיה – כל הורה מרגיש יום יום את שידור האנרגיה של ילד כזה, אבל הוא לא יודע לזהות את השידור. תדמינו שאתם מבקשים מהילד להכין שעורי בית ומקבלים את התגובה הרגילה – "לא רוצה". מתפתחת שיחה ביניכם ואפשהו במהלכה אתם מתחילים להרגיש מתוסכלים, חסרי אונים ולהתעצבן. נדמה לכם שהשיחה המעצבנת הזו היא שגורמת לכם לכל הרגשות האלה, עד שאתם מתפרצים. לא. מה שקרה זה שהילד שלכם שידר שידור ישיר את מה שקורה בתוכו עכשיו. הוא מרגיש חסר אונים ועצבני מול הבקשה שלכם. מה שאתם חשים בתוככם זו לא התגובה למה שקורה, אלא בעיקר מה שהוא מרגיש. בעצם במקום להסביר לכם במילים, הוא משדר לכם.
אם כך הדברים התגובה של ההורה צריכה להיות הפוכה לגמרי. אם זה מה שהילד משדר, אז כשמרגישים את כעס עולה יש לעצור לנשום (לנשום הרבה, כי לילד יש עוצמות שידור גבוהות) ולספק לילד את מה שהוא צריך עכשיו.
מה הוא צריך? מרכוז, שקט, בטחון, הרגשת יכולת. הוא צריך שלא תתבלבלו, אלא תהיו בנוכחות ומרכוז פנימי.
זה לא פשוט לזהות את זה תוך כדי סערת רגשות, ובעיקר להצליח להתמרכז כשמוצפים. רצוי לנתק מגע לרגע, ללכת הצידה, להתנקות, ללכת להרגיש את האני הפנימי, להרחיב אותו עד שימלא את הגוף ואז רק לחזור אל הילד. אכן לא פשוט, אבל מתגמל מאוד.
כל הורה לילד כזה מרגיש שהילד הגיע אליו כדי לאתגר אותו וללמד אותו דברים חדשים. אז הנה שיעור אדיר שילד כזה יכול ללמד אתכם – להכיר ולחוות את האני הפנימי השלם והרחב שלכם.
אם אתם בעצמכם אנשי ADHA אתם תהיו מוצפים מהר וזה יקשה עליכם. אבל מצד שני אתם בדיוק כמוהו, בעלי משדר חזק, שיכול בעוצמה רבה למרכז את הילד שלכם ולעזור לו מידית. - ילדים כאלה נוטים להפצע וכל יום כואב להם במקום אחר. נראה לי שיש שתי סיבות לכך:
האחת הכאב עוזר להם לחוש את הגוף. כמות האנרגיות השונות שיש להם בגוף מבלבלת והכאב מזכיר להם היכן הגוף שלהם מתחיל ונגמר. הוא כמו נקודת יחס, עוגן של הגוף.
השניה היא חיבור לעולם הזה. משום מה הם צריכים אנטנה שתחבר אותם לעולם שלנו והכאב עושה זאת. - מה היתרונות של להיות תחנת ממסר? למה אלוהים יצר כאלה אנשים?
אלה המטפלים בעולמנו. חישבו על רגע בו הילד שלכם אמר שהוא אוהב אתכם, או שהניח עליכם יד, או מבט מופלא. הגוף שלכם הגיב מידית. הגוף ספג שדר.
הזכרו במשפטים מפתיעים שהילד אמר לכם, שלא הבנתם מהיכן זה הגיע. סיכוי גדול שזה היה מסר שעבר דרכו אליכם. הוא מסוגל לקלוט מסרים מהיקום ולהעביר אותם. הוא אנטנה.
אלו אנשי הרוח, השמאנים, מעבירי האנרגיה האלוהית בעולמנו. הבעיה היא שהתרבות המערבית לא יודעת מה לעשות עם היכולות שלהם ולא יודעת להדריך ילדים כאלה.
כיום כל הילדים צריכים להתיישר עם מערכת חינוך, שמייצרת תלמידים שמסוגלים לעמוד בבחינות, להוציא תעודת בגרות, להמשיך לאוניברסיטה, כדי שיהיה להם סיכוי להתפרנס. לנו ההורים אין ברירה אלא לכאוב כל יום את הקושי של הילד במערכת ולנסות להסתדר אכשהו.
תדמיינו לכם אוטופיה בה החברה שלנו יודעת מה לעשות עם ילדים כאלה –
כבר בגן הגננת יודעת לשים לב לילד כזה ושמחה בו. יש לו תפקיד. לפי ההתנהגות שלו היא יודעת מה עובר על שאר הילדים. הוא הראשון שמאבד סבלנות, הוא הראשון שמתלהב, הוא יודע אם למישהו יש בעיה. היא צריכה ללמוד לקרוא סימנים. יותר מכך, היא יכולה איתו להשפיע על השאר. להעזר בו לשידור.
היא וגם ההורים מודרכים איך להגן על ילד כזה. הם יודעים איך ללמד אותו להתנקות, לזהות אנרגיות שלא שלו, לשדר בצורה טובה ולהיות גאה ביכולות שלו. וכשהילדים האלה גדלים הם מלאים בשמחה על המתת המופלאה שיש להם. הם מסוגים לרפא ולהעביר מסרים. יש להם השפעה מיטיבה על האנושות.
לסיום, אני רוצה להגיד שפגשתי הרבה מבוגרים שהם תחנות ממסר. הידעה שהם מתנה שאלוהים שלח ליקום ויש להם תפקיד, שינתה את היחס שלהם לעצמם. פעם אמר לי מישהו: "את מסתכלת עלי כאילו אני דבר מופלא. זו הפעם הראשונה בחיים שמישהו מסתכל עלי כך ולא כאילו אני טעות. אף אחד לא ידע איך להתמודד עם העוצמות שלי ולא להדריך אותי מה לעשות איתן."
איך חיים כתחנת ממסר:
א. חשוב לדעת שהמרכז האני לא נמצא במחשבה אלא בגוף. הגוף הוא שיודע בכל רגע מה צריך לעשות וגם עושה את זה. לכן יש להקשיב לגוף כל הזמן. לדעת שהמוח הוא משני, ותפקידו ללמוד לקרוא את המסרים מהגוף.
ב. חשוב כל הזמן להתנקות. איך מתנקים? יש המון שיטות:
- לנשום.
- לצאת החוצה.
- לקחת את תשומת הלב לגוף ולתת לו להתרחב עם הנשימה.
- לצאת לגינה, לטבע ולגעת בצמחים. אפילו עציץ במשרד יכול להיות טוב. לספוג את האנרגיה שלהם פנימה.
- לדמיין מקלחת מים או אור ולשטוף את הגוף.
- לשיר. להשמיע קולות.
- להסתכל על נוף יפה ולספוג את השקט שלו.
- לעמוד ולנער את הגוף.
וכל דבר אחר שעושה לכם טוב ומזכיר לכם את הגוף שלכם ואת יופייכם.
ג. לא להישאר במקום שספוג אנרגיה שלילית. אם זה אפשרי ללכת משם, לעשות את זה. אם זה לא אפשרי, אז להיות מודעים שיש אנרגיה שלילית להתנקות כמה שאפשר וכמובן להתנקות שוב ברגע שיוצאים משם.
ד. להיות מודעים ליכולת השידור שלכם. לפעמים להיות בן משפחה של אחד כמוכם, זה לא פשוט. כל פעם שרע לכם, אתם משדרים את זה לאחרים. לפעמים מי שחי אתכם מרגיש שזורקים עליו זבל כל היום. נסו להתנקות כדי לא לשדר את הבלגן שלכם ולסלוח לעצמכם כאשר זה לא מצליח.
ה. יש לכם יכולת שידור – השתמשו בה. שדרו לעצמכם מה שאתם זקוקים לו, ואם מתאים לכם שדרו לאחרים מה שהם זקוקים לו עכשיו. אתם מסוגלים לעשות טוב לאחרים.
ו. יש לכם יכולת קליטה – השתמשו בה. כשאתם לא יודעים מה לעשות או צריכים עזרה, יש לכם יכולת לקבל מידע ואנרגיה מהיקום. עצרו, נשמו והסכימו להיות מודרכים. הידע הנכון יגיע.
ז. והכי חשוב, זכרו שאלוהים רצה אתכם כך. תסמכו עליו שהוא יודע מה שהוא עושה. אל תזלזלו ביצירה שלו – שהיא אתם.
אשמח לקבל תגובות, הצעות, רעיונות, תובנות וכל מה שעולה בדעתך. bilha1@bezeqint.net