אני: איך עוברים לכוח החדש?
הדרכה: כדי לעבור לכוח החדש צריך להסכים ולהבין שמה שאנחנו עושים עכשיו לא עובד טוב. זה מביא דברים קשים לעולם כמו פחד, מחסור ונחשלות, שהאנושות די מקבלת אותם כמובן מאליו, ובעצם אין לכך שום סיבה. אנשים מאמינים ש"החיים קשים" כי זה מה שלימדו אותם אבל זה ממש לא חייב להיות כך.
הדור הצעיר כבר לא מקבל את זה כאקסיומה והדור המבוגר אומר שהם מפונקים. נכון הם מפונקים ורוצים לפנק את העולם וזה מעולה. אין צורך להאמין שהחיים קשים. היום הרבה יותר אנשים מאמינים שהחיים יפים ומצטלמים טוב (זה יוצר בעיות אחרות) אבל זו דרך חדשה שנכנסת לעולם. עוד יגיע זמן של איזון נכון יותר אבל כל פעם שמגיע משהו חדש הוא לא מאוזן בהתחלה.
אחרי הקורונה הרבה אנשים לא חזרו למשרות שלהם מיד. אנשים התנסו במשהו אחר ולא רצו לחזור ולהפוך לבורג במכונת הקפיטליזם. זה היה זמן מעולה להרים את דגל השינוי ולהגיד להם – כן, אתם צודקים. ממש אין צורך שתחזרו למה שהיה קודם. קחו לכם זמן לחשוב, לפגוש את עצמכם. אל תאמינו לאנשים שאומרים שאתם עצלנים. אתם פשוט לא יודעים מה החדש שאתם מחפשים, וזה בסדר להגיד: "אני יודע שמה שיש לי כיום לא נכון ולא טוב, אני רוצה לעשות שינוי, אבל אני לא יודע/ת לנסח מה אני רוצה". אתה לא יודע מה אתה רוצה כי אין עדיין את זה סביבך, הדרך לא נראית ואי אפשר עדיין לבחור בה. אבל את יודעת שאת לא מוכנה ללכת בדרכים הקיימות ושצריך לסלול דרך חדשה. אנשים יתעצבנו עליך כי אתה לא מסכים להתקדם, או נראה כמפר את "הסדר הטוב", או כי אתה לוקח לעצמך מה שהם לא מעיזים לקחת לעצמם, או כי באמת זה יוצר קשיים לא פשוטים למשפחה ולחברים. ולך אין מילים להגיד "אני רוצה אחרת. לא כי סתם לא בא לי אלא כי אני מרגישה שמשהו גדול ואחר מתרחש פה. אין לי מילים כרגע לספר לכם מה הוא, אבל הוא כאן ואני עוצרת כדי להקשיב לו". שבי, האטי, הקשיבי. לכי לשמוע אנשים שבדרך כלל את לא מקשיבה להם, תקראי מאמרים, תשמעי הסכתים, כתבי, צאי לטבע, ותסכימי לפגוש דברים חדשים. זו דרך יותר ארוכה, עם הרבה לא נודע, אבל אם אתה יודע שאתה מחפש חדש קח הרבה אוויר ותתחיל ללכת למקומות חדשים בחייך. ואין צורך לעשות את זה בכעס, בכאב, בפחד אלא בטוב, בנחת ובשמחה. כי החדש שאתה מחפש הוא לא להחליף פחדים בפחדים אחרים אלא חיים מתוך שמחה.
אני: מה עוצר אנשים מלהשתמש בכוח החדש?
הדרכה: הפחד. פחד מהכוונות של אחרים, פחד ממחסור, פחד מהעתיד. צריך לכבד את הפחד כי הוא חלק מאיתנו. להקשיב לו כי יש לו ידע רלוונטי. לקבל אותו כי הוא מנגנון הגנה חשוב. ואז להגיד לו: אנחנו מסוגלים למרות שזה מפחיד.
רוב הפחדים העמוקים שלנו מאמינים שאנחנו בגיל 3-6. זה הגיל בו הם נוצרו. רק אם ניגש אליהם בכל הכבוד, תשומת הלב והתודה הראויים, נוכל להסביר להם שגדלנו. אפשר לשחרר. זה תהליך אפשרי ויש מגוון שיטות לשחרר פחדים אישיים. אנחנו גם חולקים פחדים עם החברה סביבנו, ואותם נקלף כולנו יחד לאט לאט שכבה אחרי שכבה.
העולם משתנה ומה שצריך לקרות כבר התחיל לקרות. קיימת מודעות אצל חלק מהאנשים שצריך לחשוב על העולם שבו אנחנו חיים. לדאוג לו, להפחית צריכה, להמעיט בגזל מהטבע וכדומה. זה התחיל, וצריך לתת לזה פוש רציני. אנשים צריכים לראות מישהו אחר עושה דברים אחרת. זה צריך להתפשט כמו אדוות עד שיהיה חלק מהשפה, החדשות והדיבורים ברשת.
אני: מה צריך לקרות כדי שאדם פרטי יתחיל להשתמש בכוח החדש? איך עושים שינוי?
הדרכה: אנשים בדרך כלל עושים שינוי כשקורים שני דברים:
- קורה להם משהו כואב, שמכריח אותם לעשות שינוי.
- קורים המון דברים קטנים יום יומיים שמזיזים אותם לאט לאט.
אף אחד מאיתנו לא מזמין כאב כדי לעשות שינוי. והאמת שכולנו כבר במשהו כואב שקורה סביב ואנחנו בתוכו כקהילה עולמית – מזרח ומערב, והוא משנה ועוד ישנה את כולנו.
איך עושים שינוי לא דרך כאב אלא דרך היום יום? גם את זה צריך לעשות כקהילה, יחד. לא לחשוב איך אני משנה את עצמי אלא איך אני משתנה יחד עם הקהילה שלי. כלומר שינוי לבד לא כל כך אפשרי. הוא מצריך הרבה אנרגיה ומפחיד. אבל אם השכנה שלי משתנה יחד איתי פתאום זה אפשרי. כדי ליצור שינוי תתחילו לחשוב כקהילה ואל תשאירו את עצמכם לבד. חפשו אנשים שחושבים את החדש, שמסבירים אותו, שמתנהגים מתוכו. יש קבוצות בפייסבוק, סרטונים של כנסים ביוטיוב, אתרים והסכתים. חפשו את הכיוון שאליו אתם מבקשים להשתנות, ותתחילו להאזין, לקרוא ולהסתכל. אל תלחצו על עצמכם חזק מידי. עשו זאת בעדינות ובמתינות, שהשינוי ינבע משמחה ולא מפחד. פחד מייצר עוד פחד וזה הפוך ממה שאנחנו רוצים להשיג כאן. אנחנו רוצים רשת שמחה ומלאה חיים.
מה שאמרנו מצריך בחירה מודעת, והבנה ששינוי יקרה בכל מקרה. השאלה אם אתה מכוון אותו. לא מתוך שליטה בו אלא הסכמה להשתנות. החיים ימשיכו להביא אלינו דברים ואנחנו צריכים להיאחז פחות במה שיש לנו עכשיו. להסכים לזרום איתם, וכשמגיע צומת לבחור את הפניה הבאה.
אני: כדי לעשות שינוי חשוב לזכור שכולנו חיים נרטיב כלשהו.
נרטיב הוא סיפור-על. למשל, הנרטיב הציוני, הפלסטיני, המדעי, הליברלי וכן הלאה.
לכל אחד מאיתנו ישנו נרטיב פרטי, שמתקיים בתוך נרטיב חברתי.
הפעולות שלנו נובעות מתוך הנרטיב, וגם משפיעות עליו ומשנות אותו.
לנרטיב יש עוצמה מדהימה. מישהו חכם (שכרגע אני לא זוכרת את שמו) אמר: אתה יכול לעשות אותה פעולה אבל החוויה יכולה להיות שונה לחלוטין, בהתאם לנרטיב שלך. למשל תארך לך שאתה עומד בשמש ומניח לבנים זו על גבי זו. אם ישאלו אותך מה אתה עושה אתה תענה: "מניח לבנים". אם תרצה להרחיב את הסיפור תגיד: "אני בונה בית". אם תרחיב עוד יותר, תענה בפאתוס: "אני בונה את הארץ". מדובר באותה פעולה מפרכת בשמש אבל האנרגיה שמלווה אותך תלויה בסיפור המסגרת שתספר לעצמך באותו רגע.
ישנם אין ספור נרטיבים בעולם כיום, אבל כמעט בכולם עובר קו משותף: האמונה בעליונות האנושית ובכוח האנושי. אמונה שאנחנו מעל הטבע ונתונה לנו הזכות לשליטה ולכוח. הבעיה היא שאנחנו תופסים כוח כ"סכום אפס", כלומר "או או" – אם יש לי אז בהכרח אין לך. לכן אנשים מנסים להשיג כוח על ידי שליטה באחר. שליטה על כסף, אנשים, נכסים, זמן, מרחב, ידע, נרטיבים וכדומה.
צריך לזכור שזה רק נרטיב. לא אמת, לא מה שאלוהים ברא, לא מציאות מיטבית. אפילו לא בטוח שזה היה כך בעבר הרחוק. והכי חשוב – יש אפשרות לשנות את הסיפור. הסיפור החדש מתחיל להתרקם כבר בפיזיקה, ברשתות החברתיות, בסטטיסטיקה, ולדעתי זו צריכה להיות גם הפסיכולוגיה החדשה.
בבסיס נרטיב "סכום אפס" יושבת האמונה בנפרדות – כל אחד מאיתנו הוא אדם נפרד. אינדיבידואל נפרד מהעולם, נפרד מהטבע. התודעה שלנו נפרדת, המעשים הפרטיים שלנו הם רק שלנו, הרכוש שלנו הוא שלנו, הילדים שלנו הם שלנו, הידע שלנו בבעלותנו, המדינה שלנו, האדמה שלנו ועוד ועוד. זו אינה האמת. זו התנהלות של הפרד ומשול, שמחזקת את החזקים. סיפור שמדיר אנשים, בעלי חיים, צמחים, מסתורין ואלוהים מהמרחב. מאפשר לאנשים מסוימים לשלוט באחרים, לעשוק אותם, להעביד אותם ולהאדיר את עצמם.
זה סיפור ישן. הגיע הזמן לסיפור חדש – אנחנו לא נפרדים, אנחנו מארג חי.