יום הולדת חמישים, אישה נוסעת למדבר.
שם, בשקט, היא מגלה שאפשר לקרוא אוויר, שלריחות יש צבעים,
שהיא חלק ברשת אינסופית שמחברת הכל, ושהיא עצמה - מקום.
במהלך שלוש שנים היא חוזרת למדבר לשנים עשר מפגשים,
לומדת על זרימה וניקיון, על כאב שצריך לחוש כדי לשחרר,
ועל תפקידן של נשים באנושות המבקשת להתפתח לשלב הבא.
קטע מתוך הספר:
מפגש שביעי: מקום
עם שחר אני מתעוררת. דממה. אני מתלבשת, לוקחת מים ופירות ויוצאת למדבר המכחיל. אני הולכת ומפזמת את השיר ״האומנם״ וחשה את הסליחה והחסד שברגע הזה. מי הרצון האלוהי עולים בתוכי, וגולשים מתוך עיניי ברכות. אני ממשיכה לפזם והדברים סביבי פשוטים וחיים. השמש העולה נוגעת בליבי מזכירה שמותר לאהוב. אני מוצאת עוד מקבץ אבנים מוגבה בצבע חלודה, עולה עליו ופורשת ידיים: ״אני פה!״
״ברוכה הבאה למקום שלך״, אני שומעת לחישת משב רוח.
אני נעצרת. ״מה?״
״ברוכה הבאה למקום שלך״, משיבה הרוח.
״זה המקום שלי?״
״אַת המקום עצמו״, היא לוחשת.
״אני המקום?״
״כן. את לא צריכה לחפש את מקומך״.
אני מקום. אני לא צריכה לחפש את מקומי. כמה פשוט. כמה לא. אני מגלגלת את המילים – אני מקום, אני מקום.
אני מאזינה לדממה, מסתכלת על האבנים סביבי, אל הגבעות המשתפלות באופק, חשה את האחד הגדול ממלא עולם וממלא כל נים בגופי.
אני מסכימה להיות מקום?
מוכנה?
בלהה יקרה,
סיימתי לקרוא את ספרך בערב שבת בשעת לילה, ואחרי שסגרתי , בלי משים, נישקתי אותו.
אח"כ התבוננתי על זה, מנין זה בא ,
והתחוור לי, שאולי נישקתי אותך, על המקום אליו הצלחת להגיע בחייך.
ואולי זה רצון למגע עם הקדושה שיש בספר.
ואולי גם שניהם.
א'
שלום בלהה,
קיבלתי את הספר המיוחד שלך מחבר וקראתי אותו בפעימה אחת. פעם הראשונה, הבאות עוד יגיעו. הספר מאוד נגע בי. הדברים שכתבת והמסע שיצאת אליו זה כמו לחזור הביתה אל האמת שהייתה בי, והנה כתובה.
יש בי קריאה למדבר. יש בי קריאה להעמיק. יש בי קריאה להכיר אותך.
נ'