אני: ספרו בבקשה על הכוח הישן לעומת החדש.
הדרכה: הכוח הישן הוא כוח מכני, שבו דבר מוביל לדבר. זהו כוח משתלט. כוח שמאמין באני או אתה. מה שנקרא "משחק סכום אפס", שבו הרווח של צד אחד בא על חשבון הצד האחר.
במצב כזה אנשים בודקים כל הזמן מי הולך להרוויח כאן – אני או אתה? אין מקום למחשבה שזה יכול להיות גם וגם. אבל ברגע שחושבים "או אני או אתה" – בעצם זה לא אני ולא אתה. כי אין "או או" – אנחנו יחד על הרשת. אם אתה יורד אני יורד איתך, ואם אתה עולה אני עולה איתך. לכן אם אני רוצה לעשות משהו, ושזה יצליח, אני צריך לדאוג שגם אתה תעלה יחד איתי. אנחנו קשורים כל הזמן בחבל – החבלים של הרשת. בעצם אין ברירה, מי שרוצה לעשות משהו צריך לבדוק איך כל מי שסביבו גם מרוויח מזה. תחשבו על רשת האינטרנט. לפני שהיא היתה קיימת לא יכולתם לדמיין דברים שיקומו בזכות הרשתיות. מאז שהיא קמה צורת החשיבה השתנתה וכעת עולים רעיונות שחושבים אינטרנטית. אותו דבר יקרה אם אנשים יפנימו את הרשת האנרגטית ויראו את עצמם כקיימים בתוך רשת.
תדמיינו בוסית שמדברת אל העובד שלה, או אבא שמדבר אל הבן שלו, או שרה בממשלה שמדברת אל הבוחרים שלה – אף אחד מאלה לא יוכל לנצל את האדם שמולו אם באותו רגע הוא יודע שהוא מחובר אליו. אם הוא באמת יפנים שהאדם מולו הוא צומת, בדיוק כמוהו, על אותה רשת ואולי אפילו הצומת הכי קרוב אליו ברגע זה. הוא ידע שאם הוא ירע לזה שעומד מולו הוא מרע לעצמו.
הבוסית תדע שאם היא רוצה להטיב עם עצמה והמשימה שלפניה, היא צריכה להטיב גם עם זה שהיא אחראית עליו. זה לא אומר שאסור לה לבקר אותו, לפטר אותו, או להעמיד אותו על מקומו. אלא שכל פעולה כזו תיעשה מתוך ידיעה – שמה שיקרה לו יקרה גם לה. אם היא מבקרת אותו היא מפעילה גם בתוכה ביקורת שתבקר אותה עצמה. אם היא מנסה לסייע לו להיות יצירתי היא מפתחת בתוכה את היצירתיות. אם היא מפטרת אותו היא מאבדת גם משהו בתוכה. ולכן עליה לשאול את עצמה: איזו אנרגיה היא רוצה שתהיה בזמן הפיטורים? אם היא תעשה את זה בכבוד, בחמלה בחיזוק של העובד זה מה שיהיה גם בה. זה מה שיישאר גם בעסק שלה.
האבא ידע שהבן הקטן שלו אינו שייך לו. הוא צומת, בדיוק כמוהו, על הרשת. צומת מאוד קרוב. מה שעובר בתוכו עכשיו גם עובר בתוך הבן שלו עכשיו. אם האבא כועס, הכעס עובר בתוך הבן שלו. אם האבא עצוב זה מה שקיים אצל הבן, גם אם לא רואים את זה כלפי חוץ. אם האבא ירצה לשנות את האנרגיה אצל הבן העצוב שלו הוא ישנה את האנרגיה בגוף שלו עצמו, וזה ישפיע על הבן. ואם הבן מתוסכל זה לא יישאר רק אצלו אלא יתפשט בבית ויציף את כולם. האבא לא יכול לשבת בשקט ולהגיד: "מה שקורה כרגע זו לא בעיה שלי". קשרי המשפחה בניהם הופכים אותם כמעט לצומת אחת על הרשת. מה שקורה לאחד קורה גם לאחר. אז מה, אסור לאבא לשים גבול? לכעוס? להתעצל? בטח שמותר. אבל שיזכור שהבן שלו עובר יחד איתו את אותו דבר עכשיו. זה הכול. אם האבא יחיה מתוך ידיעה ששניהם מחוברים כרגע בחוט, כנראה שהוא יתנהג אחרת. הוא יכעס, אבל לא יתפלא כשהבן שלו פתאום יצעק על אחותו. הוא יסלח, וידע שהוא מייצר סליחה ברשת הקרובה אליו. בבית שלו. הוא יטיח ביקורת, וידע שבעוד רגע הוא עצמו יישטף בתוך אותו גל.
והשרה בממשלה תוקיר את הזכות שנתנה לה להיות צומת אדיר. לצומת כזה יש השפעה רבה על הרשת וגם אחריות רבה. רצוי שהשרה תדע שמה שהיא עושה לאחר היא עושה לעצמה. היא לא פוליטיקאית שמפילה את היריב שלה בפח. כי נפילה שלו היא נפילה שלה. אם היא רוצה לקדם את האג'נדה שלה היא צריכה לחשוב על כל מי שסביבה ואיך היא מקדמת אותם. וחשוב לזכור שהצמתים שסביבה כוללים גם את היריבים שלה. אין לה אפשרות לגבור על היריב. לא קיים דבר כזה. או ששניהם מרווחים או ששניהם מפסידים. אם היא משיגה תקציב למוסד שהיא רוצה זה מצויין. אבל אם כדי להשיג אותו היא סוגרת את הברז למוסד אחר, זה ישפיע גם עליה.
אני: אני צריכה הסבר כאן. נניח שיש תקציב של מיליון ש"ח. אם הוא מושקע במוסד מסוים ברור שיהיה תקציב ופעילות במוסד הזה ולא במוסד אחר. אז איך אפשר לומר שמה שנעשה למישהו אחר – נעשה גם לי? בבקשה תסבירו לי את זה.
הדרכה: כן, התקציב אכן יגיע למוסד אחד. אבל השאלה מה אותו מוסד יכול לעשות איתו? בעולם שכל אחד שומר על שלו, רוב התקציב ילך לאיבוד על אחיזה בדברים שאין בכלל צורך להיאחז בהם. אבל בעולם שאין בו אחיזה אפשר להסתדר עם תקציב הרבה יותר קטן. זו הסיבה שכדי להצליח צריך לדאוג שכולם יצליחו. שכל הכלכלה תחשוב אחרת. הרבה מהתקציבים כיום מתבזבזים על דברים שלא היה צורך לבזבז עליהם כסף אם כולם היו חושבים רשתית, והיו מבינים שמה שהם עושים למישהו אחר קורה גם להם. תחשבו על זה – צבירת רכוש שהופכת להיות מיותרת, ולכן גם גדרות, מבנים ושומרים. אין יותר צורך להוציא עליהם כסף. לחצים ופחדים שהיו מתפוגגים, כי כולם מחוברים. שירותים שהיו מגיעים לאנשים כי מישהו אחר דאג להשיג אותם וגם הם הרוויחו מזה.
אם אני חושב שמה שהשגתי הוא רק שלי אני בונה קופסא כדי לשמור עליו, בונה חדר סביב לקופסא ומציב שומר בכניסה כדי שאף אחד לא יקח לי. אבל אם אני לא חושב שמה שהשגתי הוא רק שלי אני פשוט משתמש בזה. וגם אחרים משתמשים. ואני משתמש גם במה שאחרים השיגו. כך אני צריך הרבה פחות כסף כדי לתחזק את העולם. פחות פחד והגנה ויותר שיתוף וזרימה.
אני: אם אני מבינה נכון, האמונה שבסיס התפיסה הזו היא נפרדות – כל אחד מאיתנו הוא אדם נפרד. נפרד מהעולם, נפרד מהטבע, התודעה שלנו נפרדת, המעשים הפרטיים שלנו הם רק שלנו, הרכוש שלנו הוא שלנו, הילדים שלנו הם שלנו, הידע שלנו בבעלותנו, המדינה שלנו, האדמה שלנו וכד'. זה סיפור שמחזק את החזקים. סיפור שמדיר אנשים/ בעלי חיים/ צמחים/ אלוהים מהמרחב. מאפשר לאנשים מסוימים לשלוט באחרים, לעשוק ולהעביד אותם.
זה סיפור ישן. הגיע הזמן לסיפור חדש – אנחנו לא נפרדים, אנחנו מארג חי.
הדרכה: בדיוק. הכוח הישן הוא מה שאתם, כאנושות, מבקשים לזנוח. אתם מבינים שזה כבר לא עובד ומבקשים לעבור אל הדבר הבא. אתם חוזים בשינויים שמתרחשים בכל מקום. אלו הניצנים, הגישושים, הניסיונות להבין את החדש. למשל צמחונות – אנשים מתחילים להתייחס לבעלי חיים כשווים ולא מוכנים לצרוך אותם. למשל רשתות חברתיות – העובדה שהוקמה רשת חברתית דוחפת קדימה את רעיון הרשת הרב ממדית. דרכן אנשים בעולם מתנסים בכוח האזרחי, ביצירת שינויים ומהפכות. הם מתנסים ובוחנים מה הכוח האזרחי מסוגל לעשות, מה המגבלות שלו, מה משפיע עליו ומי מגביל אותו? הם יוצרים מימון המונים, שיתופי פעולה, מוסדות חברתיים חדשים ועוד.
הכוח הישן הוא חשיבה במונחים של "אחד על אחד". כלומר אני פועל עליך ואתה פועל עלי. החשיבה הזו יוצרת עיוותים רבים, והמרכזי בהם הוא היררכיה. כלומר או שאני מעליך או אתה מעלי. כמובן שאין לי שום רצון שתהיה מעלי ותוכל להפעיל עלי כוח, לכן אני אעשה כל מה שביכולתי להיות מעליך. בתפיסה רשתית אין דבר כזה. מה שקורה אצלי קורה אצלך, מה שקורה בי קורה בך, וכן להפך. אם אני לוקח ממך משהו הוא לא באמת אצלי. או שהוא פוטנציאלית אצל שנינו או אצל אף אחד מאיתנו. אנשים מזדהים עם הקבוצות בהן הם שותפים כמו משפחה, עבודה, מקום מגורים ומדינה ולכן גם קבוצה נחשבת כ"אני" והקבוצה האחרת נחשבת כ"אתה".
הכוח הישן מאמין שאנרגיה יכולה להיות או אצלי או אצלך. הוא לא מעלה בדעתו שאת אותה כמות אנרגיה אפשר לא לכלות אלא לנצל בכמה צורות, וכך יהיה גם לי וגם לך. למשל לשנינו יחד נתונה כמות של מאה יחידות אנרגיה. אצלי יש שבעים יחידות ואצלך שלושים. כדי לשמור על השבעים שלי אני צריך להשקיע אנרגיה. אני אבזבז עשר יחידות על אגירה, עשר על איחסון, עשר על שמירה, מצלמות אבטחה וביטוח, חמש על עורכי דין וחוזים כדי שהאנרגיה תחשב בבעלותי. בסוף לא נשאר לי הרבה יותר מהשלושים שלך. אבל אם אנחנו מבינים שמאה יחידות אנרגיה נמצאות זמנית אצלנו, נשתמש במה שאנחנו צריכים כרגע וניתן לאנרגיה להמשיך הלאה לשימוש של מישהו אחר. אנחנו משערים שכאשר נצטרך אנרגיה היא תגיע אלינו דרך מישהו אחר, שלא אגר אנרגיה אצלו אלא נתן לה לזרום הלאה. כך כל מאה יחידות האנרגיה יהיו בשימוש יעיל ולא יתבזבזו על דרכים שונות של אגירה ושמירה.