יצאתי שוב לטבע לדבר עם ההדרכה. ואלה הדברים שנאמרו:
"אדם הוא פעימה בתוך הרשת
הוא פועם ויוצר אדוות. מזרים, זורם, מקבל זרימה ומעביר הלאה. כל פעילות שלו היא זרימה שמגיעה אליו, הוא מוסיף את הפעימה האישית שלו ומזרים אותה הלאה. הוא אחד בתוך הרשת. הוא יחד, הוא מרחב אישי בתוך מרחב פועם עולמי.
אנחנו מניעים את הרשת יחד, פועלים בתוכה, משנים אותה כל הזמן מזרימים בה כוחות, פעולות, יחד, שירה, תפילה, מעשים, אמונות, יכולות.
אם את כרגע במחסור מסיבה כלשהי, אנחנו מזרימים אליך את הפעולות שאנחנו עושים ומעוררים אותך, ובזמן אחר את מזרימה את הכוח שבך עבור מישהו אחר. בדרך כלל לא ממש ידוע מי הזרים למי זרמי תודעה/פעולה. לעיתים זה קל לראות את מי שלידינו, אבל לרוב זה הרבה יותר רחב מאני ואתה ואנחנו. זה רשת זורמת.
לעיתים יש מישהו שחסום וחוסם,
ושם נוצרת דלקת של היתקעות. השאר ממשיכים להזרים דרכו כוח ופעולות עד שזה נפתח. זה יכול להיפתח מהר וזה יכול לקחת זמן רב. וזה גם יכול לכאוב מאוד לאותו מישהו. זרם חזק של רשת פועם דרכו והוא מתאמץ מאוד לחסום אותו. לשמור על החסימה האישית שלו. זו השקעת אנרגיה עצומה. זה קשה, זה צורך ים אנרגיה וגם כואב. לא פשוט לחסום את האנרגיה.
קצת עצבות זו לא חסימה, קצת פחדים זה לא חסימה, בלבלה זה לא חסימה. חסימה זה אמונה שאני אי בודד.
חסימה זה התנגדות אדירה לפעול יחד.
חסימה זה התרכזות מטורפת באני.
חסימה זה לא רגשות כמו פחדים וקשיים, אלא זה כמו עיקרון. עיקרון של לא.
לא להעביר
לא להסכים
לא לזרום
לא לנוע.
לנעול.
תדמיינו אדם שחושב שהוא יושב בראש פירמידה. הוא מרגיש אני בטופ והשאר מתחתיי. אני בעל הידע. אני יודע מה נכון, אני יודע גם עבורכם. אני שווה הרבה. אז זהו שלא. אתה פעימה ברשת, אבל אתה רק פעימה. יכול להיות שאתה דווקא פעימה קטנה ברשת שמזרימה דרכה אנרגיה ופעולות של אחרים, ומרגיש את עצמך כאילו אתה פעימה משמעותית. יכול להיות שסביבך יש פעימות משמעותיות הרבה יותר ממך, אבל לא רואים את זה. פעימות שמסכימות להעביר דרכן אנרגיה המונית.
חשוב להגיד שהרשת לא דוחפת.
היא מזרימה היכן שקל להזרים. אם מישהו חוסם היא מוצאת נתיב אחר. היא לא כופה. הבחירה החופשית נשמרת.
צריך לשים לב למה שקורה למי שחוסם. כמו שאמרנו קשה לו. הוא חווה לחץ, אינטנסיביות, אחריות אדירה, אפילו אחריות מכרעת כזו, הלב שלו פועם חזק כי הוא מתאמץ. "הכל עלי".
במקרה כזה הוא לא צריך להתאמץ יותר, אלא להבין שהוא צריך להרפות, להזרים יותר ולהתאמץ פחות. ברוב המקרים מאמץ אומר דווקא חסימה ולא עשיה.
אתם יכולים לפעול מתוך זרימה
תדאגו כל הזמן להסכים לזרימה, לפעימה, להעביר דברים שמגיעים אליכם הלאה. אתם לא צריכים בכל רגע להפעיל את המוח והמודעות לכך, אלא תנו ההסכמה הכללית להזרים. ואם אתם חשים תקופה של לחץ גדול כנראה שנוצרה חסימה.
אפשר להרגיש את ההבדל בין תקופה של עשייה גדולה לתקופה של לחץ גדול, על פי כמות השמחה שיש בדברים. אם אתם פועלים ויש שם שמחה, יצירה, הרגשת כוח אז זו זרימה גדולה שמתרחשת. אם אתם פועלים ויש הרגשה של אחריות כבדה, לחץ, דאגה סימן שחסמתם.
תרפו, תגידו "אני משחרר/ת", קחו יותר זמן לשקט ומנוחה, ותנו לעולם זרום דרכם. הוא יפתיע אתכם בדרכים שלו לזרום, לפתור דברים, לראות את יופיים של האחרים סביבכם ולייצר פתרונות מעניינים וחדשים".